הדם

הדם הוא הרקמה הנוזלית היחידה בגוף (יש נוזלים גם ברקמות אחרות, כמובן, אך הוא הרקמה היחידה שכולה נוזל). הדם מהווה כ-8% ממשקל הגוף – 5 עד 6 ליטר אצל גבר בוגר, בין 4 ל-5 ליטר אצל אישה. הוא מעט בסיסי (pH = 7.4+0.5) וטעמו מלוח מעט. צבעו האדום משתנה לפי כמות החמצן שבו: ארגמני כשהדם עשיר בחמצן, אדום-כהה כשהוא דל בחמצן. הוא למעשה שילוב של תמיסה ותרחיף: קרוב למחצית נפחו הם תאים המרחפים בו, כשכ-55% הם נוזל הקרוי פְּלַסְמָה, שעיקרו מים ויתרתו, כ-10%, חומרים מומסים שונים: חומרי מזון שהתקבלו מהמעיים, חלבונים שונים, הורמונים, גזים, אלקטרוליטים חוחמרי – פסולת מפעילות התאים (כגון חומצת-חלב, שתנן, מלחי אמוניה ועוד).

התאים המרחפים בתוך הפלסמה הם בעיקר תאים אדומים, האחראים להעברת חמצן אל הרקמות הפעילות וסילוק דו-תחמוצת פחמן מהן;
תאים לבנים, המגינים על הגוף מפני חידקים, נגיפים, טפילים, רעלים וגידולים;
טסיות, שאינן תאים ממש והן נחוצות בתהליך הקרישה המופיע כשכלי דם ניזוקים, וצריך לסתום את הדליפה מהם.

תפקידי הדם הם:
להעביר חמצן לרקמות הפעילות ולפנות דו-תחמוצת פחמן מהן.
להעביר חומרי מזון ממערכת העיכול לכל תאי הגוף ולסלק מוצרי פסולת חנקניים (אל הכליות, שם יסולקו מהגוף בשתן).
להעביר הורמונים מהתאים המפרישים אותם אל רקמות המטרה.
לסייע בויסות חום הגוף.
להגן על הגוף בפני “פולשים” חיצוניים (חידקים, נגיפים ורעלים).
בנוסף לאלה, יש לדם מנגנונים ופעילויות שתפקידם לשמור על רמת הpH- ועל נפח הדם הכולל.
כל התפקידים הללו חיוניים, אבל בהיבט הספורטיבי נתרכז בעיקר במטרה הראשונה, ומעט גם ברביעית.

כמות החמצן שיכולה להתמוסס בדם לא תספיק לצרכי הגוף במנוחה, קל וחומר שלא תספיק בתנאי מאמץ. העברת החמצן מתבצעת הודות לתרכובת מיוחדת, ההֶמוֹגְלוֹבִּין, שהיא חיבור של חלבון (גלובין) הקשור לתרכובות בשם הֶמֶה המכילות ברזל והיכולות לספוח אליהן חמצן. ההמוגלובין אינו נמצא במצב חופשי בפלסמה, אלא נמצא בתוך תאי הדם האדומים. אלה הם תאים חסרי-גרעין (ובכלל חסרים הרבה מגופי-המשנה הנמצאים בתאים אופייניים), דמויי דיסקית גמישה ותפקידם לשמש כמיכלי המוגלובין.